כל המאמר הועתק ברשות מתוך בלוג חדשות הסת"ם
"כי דבר
ה' בזה"
ראיון "שאלות ותשובות"
עם המדען צבי שקדי, ממציא ויצרן "דיו לנצח"
שאלה: הובא בגמ' ונפסק להלכה "דיו הלכה למשה מסיני". כמדען בכיר, האם חקרת ממה
היה עשוי הדיו שקיבל משה רבינו מסיני?
תשובה: "מימי משה רבינו
ועד חורבן בית שני השתמשו בדיו העשוי מעשן מעורב בדבק, ולאחר מכן החלו להשתמש בדיו
חדש אחר".
שאלה: זאת מנין לך?
תשובה: "המציאות המדעית
מוכיחה שבימי קדם כתבו בדיו עשן בלי קנקנתום, מגילות ים המלח שנמצאו במדבר יהודה,
ממגילות הגנוזות מסוף תקופת הבית השני".
שאלה: אתה אומר ש'לאחר החורבן החלו להשתמש בדיו חדש אחר', מה מקורו של הדיו החדש
הזה שלמעשה אנו משתמשים בו עד היום?
תשובה:
"דיו עפצים וקנקנתום, והוא חכמה יוונית
שהומצאה ע"י היוונים
עובדי האלילים בתקופת
בית שני".
(עפ"ל)
שאלה: דבריך מבהילים! אתה רוצה לומר שהדיו שלנו שבו
כותבים סת"ם, הוא דיו יווני, ושמקורו מעובדי אלילים. מי הוא הראשון שהביא דיו זה
לשימוש בסת"ם?
תשובה: "הדיו
הובא לארץ הקדש
ע"י רבי
מאיר אחרי החורבן. רבי מאיר היה הראשון שהוסיף קנקנתום לדיו
סת"ם, ועורר בכך מחלוקת בין רבותיו – רבי עקיבא ורבי ישמעאל". (עפ"ל)
שאלה: לטענתך התנא הקדוש רבי מאיר שינה את הדיו הנהוג מאז משה רבינו, לדיו חדש עם
קנקנתום ועפצים, שמקורו מעובדי אלילים. ויצא בזה נגד רבותיו?! אבל דיו זה הובא בגמ'
ובראשונים ונפסק להלכה במשנ"ב ובשאר פוסקים, ובו אנו משתמשים גם היום. אם כן איך
אתה מכנה הדיו שלנו בשם "דיו יווני שמקורו מעובדי אלילים"?
תשובה: "הדיו היווני
מקורו בחכמה היוונית, חכמת הסטרא אחרא, חכמת היופי החיצון, בחכמה היוונית אין
חשיבות למניעת נזק נסתר ואין חשיבות לקדושה ולכשרות". (עפ"ל) (מתוך בלוג דיו לנצח, ט"ו אב תשע"ב, קובץ
עץ חיים גליונות יז, יח)
שאלה: אתה טוען שהדיו שלנו 'אין בו חשיבות לקדושה ולכשרות'! אבל ההלכה והמסורת
הרי אינה כמו מסקנות המחקר שלך, והכרעת הפוסקים ברורה להשתמש בדיו עם קנקנתום ולא
בדיו עשן. האין בדבריך סתירה למסורת וההלכה?
תשובה: "בכל עניני המדע
והטבע, המציאות היא שקובעת. לא המסורת ולא הסמכות ההלכתית, אלא המציאות. ואין הבדל
אם המומחים הם יהודים או גויים".
(עפ"ל)
שאלה: לדבריך שהמדע והמציאות הם הקובעים, ולא ההלכה והמסורת, ועל סמך זה אתה
ממציא "דיו לנצח", וטוען נגד הדיו שלנו. האינך מפחד לצאת עם הדיו החדש שלך, נגד
הדיו שלנו הישן נושן, שנעשה כפי הנפסק להלכה?
תשובה: "אחרי שהמציאו את
המכונית, היו הרבה בעלי סוסים ועגלות שהתנגדו למכונית בתרוצים שונים. עם "דיו לנצח"
אנו מחזירים עטרה ליושנה, וחוזרים לכתוב בדיו עשן כמנהגנו לפני חורבן
הבית".
שאלה: הזכרת מקודם "עפצים", שזה אחד ממרכיבי הדיו הנהוגים היום כפסק המשנ"ב.
מדוע אם כן יש לך התנגדות ל"עפצים", הרי חז"ל כתבו שעפצים זה חלק ממרכיבי דיו, אז
מה החשש שלך אחר דבריהם?
תשובה: "קיימת האפשרות
שחז"ל לא הכירו את טבע גדילת העפצים, ולא ידעו שהעפצים נגרמים וגדלים על ידי ליחת
שרצים". (עפ"ל)
שאלה: אבל מלבד חז"ל הקדושים, גם רש"י והאור זרוע ביארו שעפצים זה פרי הגדל בעץ,
ולא כדבריך שנעשה ע"י ליחת שרצים?
תשובה: "עפצים אינם
פירות עצים כמו שרבים חושבים בטעות, נראה שרש"י סבר בטעות שעפצים הם פרי שגדל על
העץ, גם האור זרוע סבר כן. המציאות מוכיחה שהעפצים אינם פירות
עצים". (עפ"ל)
שאלה: לדבריך שחז"ל לא ידעו כמוך את טבע גדילת העפצים, ושרש"י והאור זרוע טעו. אם
כן איך אתה מסתדר עם הרמ"א שמציין לזוה"ק שאת הדיו עושים
מעפצים?
תשובה: "רובם אינם
יודעים שדיו עפצים נקרא בספר הזוהר 'סטרא אחרא'. וז"ל הזוהר: "ומסטרא אחרא אפילו
בהאי עלמא אחזי דכלא חד דדיו מתפוחים (מעפצים) דאתעבידו מעץ
אינון". (עפ"ל)
שאלה:
סליחה, אבל כוונת הזוה"ק באומרו
"סטרא אחרא" אינה כפשוטו בכל מקום, אלא כוונתו "מסטרא אחרא – מאידך גיסא" זאת אומרת
'מצד אחר'. ראה זוה"ק עם פירוש "דבש לפי" וז"ל: "ומסטרא אחרא
אבל מצד ואופן אחר אפשר לומר כי
אפילו בהאי עלמא אחזי דכלא חד
אפילו בעולם הזה אפשר להראות שהתורה
והארון הם הכל אחד, כי גם הדיו שנכתב בו הספר תורה שהוא עיקר התורה הרי נעשה מעץ
כעין הארון, דדיו מתפוחים (מעפצים) דאתעבידו מעץ אינון
כי הדיו נעשה מעפצים שהם
מעץ",
עכ"ל. האם אתה יותר חכם מרבינו הרמ"א
זצ"ל בפירוש דברי הזוה"ק?
תשובה: מה אפשר לעשות,
זו המציאות, אי אפשר לברוח מהמציאות גם אם היא לא נעימה, תלמיד חכם אמיתי יודע
להודות על האמת!
שאלה: מה עוד יש לך להגיד על העפצים שלנו?
תשובה: "דבר אחר – טמא
מבפנים ומוציא טלפיו ואומר: ראו שאני טהור, גם העפץ כך – בפנימיות הוא נגע שנגרם
ע"י שרץ, ובחיצוניות מראה עצמו כפרי שגדל על העץ, ואומר: ראו שאני
טהור". (עפ"ל)
שאלה: הינך מכנה את העפצים שלנו המובאים בפוסקים במעשה הדיו, שהם "דבר אחר" היינו
חזיר! וכי אתה כמדען מבין יותר טוב מחז"ל והפוסקים כיצד גדלין העפצים?
תשובה: "הבנת התהליך
המדויק של גדילת העפצים דורשת ידיעה עמוקה בתחומי המדע השייכים, אי אפשר להבין את
דרך גדילת העפצים בלי להשקיע שעות רבות בלימוד הנושא".
שאלה: מה דעתך על פסק המשנ"ב (סי' ל"ב סק"ח) שיש לבשל סממני הדיו?
תשובה: "הצורך בבישול
הוא צורך טכני ולא צורך הלכתי. תפוח אדמה אפשר לאכול רק ע"י בישול, אך אם מבשלים
מלפפון, הוא מתקלקל".
צבי שקדי, אם נסכם דבריך עד כה, כממציא "דיו
לנצח", הינך טוען עשרה טענות חמורות ביותר:
א. שהדיו שלנו המובא בפוסקים, מקורו בחכמה היוונית,
ושהומצא ע"י עובדי אלילים.
ב. שאין בו חשיבות לקדושה
ולכשרות.
ג. שמחקרך המדעי הוא הקובע, אף כנגד המסורת
וההלכה.
ד. שחז"ל לא ידעו ולא הכירו את
המציאות.
ה. שרש"י והאור זרוע טעו
בפירושם.
ו. אתה חולק על הרמ"א בהבנתו בפירוש דברי
הזוה"ק.
ז. השקעת שעות לימוד בחקר גדילת העפצים, יותר מרבינו
הרמ"א.
ח. שהעפצים שבו אנו משתמשים היום לדיו, הינם 'דבר
אחר' המוציא טלפיו לומר שהוא טהור.
ט. שאין בעפצים שום חשיבות לקדושה
ולכשרות.
י. שפסק המשנ"ב שצריך לבשל סממני הדיו, כמוהו כפסק
שצריך לבשל תפוחי אדמה.
שאלה: מאחר ודעתך רחבה מאוד בתחום המדע והמחקר, ומסקנותיך קובעים נגד ההלכה
והמסורת. האם יש לך רב שעל פי הוראותיו אתה משתמש במסקנותיך המדעיים בתחום קדושת
סת"ם, שהוא מלאכת שמים?
תשובה: "זיכני הקב"ה
בידיעה רחבה בתחומי המדע. הרבי מלובביץ' הורה לי: "תשתמש במדע שלך לצרכי
שמים".
לשון יצרן
'דיו לנצח' במאמריו וכתביו: "דיו של "קומא עפצים וקנקנתום" (של המשנ"ב והמנהג),
מקורו בחכמה היוונית והומצא ע"י עובדי
אלילים... אין בו חשיבות לקדושה ולכשרות... המציאות היא שקובעת, ולא המסורת או
הסמכות ההלכתית... חז"ל לא הכירו את טבע גדילת העפצים, ולא ידעו שהם גדלים על ידי
ליחת שרצים... נראה שרש"י והאור זרוע סברו בטעות שעפצים הם פרי שגדל על העץ..."
(עפ"ל)
עד כאן מדברי המדען צבי שקדי
ממציא ויצרן "דיו לנצח",
על דיו של המשנ"ב בו אנו
משתמשים היום לכתיבת סת"ם
*** *** ***
*** *** ***
לצערינו הרב, דברים חמורים אלו שמפרסם המדען שקדי, מצאו אכסניה ואירוח
בקובץ "עץ חיים' ע"ש מרן הדברי חיים זצוק"ל, והנערך על ידי תלמידי וחסידי באבוב,
ויוצא לאור ע"י מערכת "בית צדיקים" בראשות העורך הרב אהרן מאיר מייזליש שליט"א.
וכאן הבן
שואל: האם הדברים נעשו בידיעתו של כ"ק האדמו"ר מבאבוב שליט"א? וכי איזה עילוי נשמה
חשב בזה כבוד העורך הראשי הרב מייזליש, לעשות למרן הדברי חיים זצוק"ל בהביאו דברי
המדען הנ"ל בקובץ גליון י"ז? האם מאמרים אלו אכן נערכו ע"י 'תלמידי וחסידי
באבוב'?
ועוד
הגדיל לעשות, כבוד העורך הנכבד הרב מייזליש, ובפתיחת הגליון השני (י"ח), לא רק ששכח
לבוא בדברי התנצלות על השיבוש שנכנס בקובץ י"ז האחרון, אלא חזר לסורו ו'כיבד' בשנית
את המדען הנ"ל בכתיבת מאמר 'תורני' נוסף, המכיל שוב דברי סרה על רבותינו! (והמדען
כותב שם בפתיחת 'מאמרו', שכב' הרב מייזליש העורך, 'התעקש ולחץ' וכו' לכתיבת המאמר,
עי"ש!) האם אכן קובץ זה משקף את 'בית הצדיקים' דחסידות באבוב? – לכך אין אנו
מאמינים!
על השאלה
העולה אצל כולם, האם ימשיך העורך הנכבד הרב אהרן מאיר מייזליש, לפרסם שוב ולתת
גיבוי ותמיכה נוספת למעשה המדען הנ"ל, או לכל באי כוחו והמסכימים למעשיו, גם בגליון
י"ט הקרוב (ניסן תשע"ג)? האם אכן נעשו הדברים בידיעתו של כ"ק האדמו"ר מבאבוב שליט"א
– על זאת ועוד נפרסם בעז"ה בעיתו.
*** *** ***
תגובות רבות נתקבלו בעקבות הדברים החמורים מאוד שהשמיע צבי שקדי בראיון (חז"ל לא ידעו ולא הבינו, רש"י והאור זרוע טעו, אני חולק על הבנת הרמ"א בזוה"ק, הדיו של המשנ"ב הומצא ע"י עובדי אלילים וכמוהו כטלפי החזיר – עפ"ל, ועוד כיוצ"ב ע"ש) ובעיקר צבי שקדי שהגיב בזה"ל: "לא היה ראיון כזה, ואף אחד לא שאל אותי שאלות!"
הנה הגיע לידינו מסמך שפורסם על ידי "ועד לשכת הקודש – למשמרת וחיזוק כשרות הסת"ם", השופך אור על טבעו של הראיון הנ"ל, וזה לשון המסמך:
בנוגע לשאלתכם על הראיון עם צבי שקדי שטוען שראיון זה לא היה ולא נברא. כל דבריו הנאמרים שם בשמו - אכן נכתבו מפורשות על ידו, במאמרים ושאר מקומות שפרסם, ואין שינוי מדבריו (אנו לוקחים אחריות מלאה על דברינו אלו, כיון שכל המקורות נמצאים תחת ידינו). והרינו להביא דברים שקבלנו בענין, מת"ח חשוב הנמנה על חשובי חו"ר ועד לשכת הקודש:
כל מה שצבי שקדי פרסם עד כה (במאמרים, קבצים תורניים, אינטרנט, בלוגים, פורמים שונים, ועוד) בעצמו או ע"י באי כוחו או ידידיו – הכל בכל נמסר לידי ועד לשכת הקודש, כולל כל המהדורות השינויים והתיקונים שעושה בפרסומיו בכל עת לפי הרוח הנושבת.
ועל כולם אמר רבן יוחנן בן זכאי (ב"ב פט ע"ב): "אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר". "אם אומר" - שמא ילמדו הרמאין, "ואם לא אומר" - שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו.
ועל כן אומר גם אומר, שאכן כל תשובותיו בראיון, הינם דברים חמורים ביותר שפרסם בעצמו תחת שמו המלא, מילה במילה ללא שום שינוי (ומופיעים במאמרים ובלוגים שלו הנ"ל), וכדרכו התחכם צבי לומר בתגובתו על פרסום הראיון: "שלא היה ראיון כזה, ואף אחד לא שאל אותו שאלות" – וגם בתגובתו זו הולך בדרכו החלקלקת, שאינו מכחיש עצם הדברים הנאמרים שם בשמו מילה במילה, כיון שהם מפורסמים לעין כל, רק מתחכם שלא השתתף בראיון.
ונראה שעורך הראיון שליט"א השכיל לעשות, וליקט דברי צבי מילה במילה מתוך מאמריו וכו' המפורסמים, וערך אותם בצורת ראיון שאלה ותשובה, כדי להדגיש חומרת דבריו הנוקבים, כשהם מובאים בריכוז אחד ולא בתפזורת! - ואם כן מאי נפק"מ אם היה ראיון או לא, כל הנאמר בשמו – מפיו יצא, ועפ"ל!
ובהיות ומקובלני להשתדל שלא לסיים דברי חולין בלא 'דבר הלכה', הנה על הפסוק "כי דבר ה' בזה" (במדבר טו לא) – חז"ל מפרשים שמדובר על אדם המבזה את דבר ה' ע"י פריקת עול וגילוי פנים בתורה שלא כהלכה, שבא על דברי תורה בחוצפה ובגילוי עזות פניו (רש"י שבועות יג ע"א) בדרשות גנאי (רש"י יומא פה ע"ב) ובביזוי תלמידי חכמים (סנהדרין צט ע"ב).
ומענין לענין – באותו ענין, ז"ל ספר עין אליהו (על מו"ק יז ע"א):
כתוב במדרש (ויקרא פ"א) "כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו", פירוש 'שאין בו דעת', שאין בו יראת שמים. שהרי נבילה, הכל יודעים להזהר ממנה שלא לאכלה כיון שהיא מסרחת, ולכך חק הקב"ה בעולמו שיהיה לנבילה ריח רע, שידעו הבריות להזהר ממנה שלא לאכלה, משא"כ תלמיד חכם שאין בו דעת היינו יראת שמים, אין מבחינים בינו ובין תלמיד חכם אמיתי, ויכולים הבריות ליפול במצודתו", עכ"ל. - פירוש לפירושו, אם נבילה טובה מתלמיד חכם החסר ביראת שמים, קל וחומר שנבילה טובה מאדם המעמיד עצמו בפני תמימים כאילו הוא תלמיד חכם, ובאמת קשור בכל נר"ן רמ"ח ושס"ה שלו בביבי צחנת האינטרנט, ומשם יונק כל מקורותיו לגיבובי דבריו, ועובר על לאו דכלאיים, ראה לש"ק של מרנא החת"ס זצ"ל (או"ח סוסי' נא) "כל המערב ספרי הגיון עם דברי תורה, הרי זה עובר על חורש בשור וחמור יחדיו!"
(אם יהיה צורך להוסיף 'דבר ההלכה' גם בענין "שקרים" "הונאה" ו"ליצנות" – נא הודיעני, וארחיב בצירוף דוגמאות מוחשיות מהמציאות).
|
עד כאן תגובת הת"ח מחו"ר ועד לשכת הקודש. והננו בצער רב על חילול כבוד התורה ולומדיה, וכבוד קדושת מלאכת שמים, וע"כ מחזיק וסומך על כל דבריו.